עת"מ 48211-04-17

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה משום שהוגשה לאחר שיהוי משמעותי של כשנה ממועד מתן ההחלטה. העותרת לא הגישה את העתירה בתוך לוחות הזמנים הקבועים בתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), ולא הגישה בקשה מנומקת להארכת מועד. גם ניסיונות לשנות את ההחלטה באמצעות משרד פניות הציבור של המשיב לא מחקו את השיהוי הממושך. לפיכך, העתירה נגועה בשיהוי כבד ודינה להידחות בנימוקים אלה. יתר על כן, העתירה נעדרת שחר. העתירה עוסקת בחוקי הדיור הציבורי ובמשאבים המוגבלים העומדים לרשותה לשם כך. בית המשפט אינו משמש "סמכות-על" ויבחן את החלטת המשיב לצורך חוקיות וסבירות בלבד. העותר מכר דירה בשנת 1992 וערכו הנוכחי של נכס זה עולה בהרבה על התקרה הקבועה בחוק זכויות רכישה לצורך זכאות. פרשנות תכליתית של החוק מחייבת להעריך את שווי הנכס בעת בחינת הזכאות, שבמקרה זה גבוה לאין שיעור מתקרת הזכאות. מצבים אבסורדיים היו נוצרים אם לוקחים בחשבון את הערך ההיסטורי של הנכס, למשל אדם שמכר דירת יוקרה לפני שנים בסכום סמלי זכאי לרכוש דירה מסובסדת כיום. כוונתו של חוק זכויות רכישה היא לסייע לנזקקים כלכלית, ואין זה עניינו של העותר שהיה בעבר בעל נכס משמעותי. לפיכך, החלטת המשיב כי העותר אינו זכאי לרכוש את הדירה היא סבירה ואין להתערב בה. מאחר שהמשיבה לא ביקשה הוצאות, לא יינתן צו להוצאות הכרוכות בעתירה. פסק הדין יישלח לשני הצדדים.