רע"א 726/05

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור בעניין קביעת קצבת נכות לתובע שנפגע אקוסטית בעת שירותו בצה"ל. המבקש, שהוכר בשנת 1970 כנכה צמית בשיעור של 10% בגין פגיעה באוזן ימין, עתר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה לשיעור נכות גבוה יותר לאחר שטען לירידה בשמיעה בשתי אוזניו. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את הערעור, והכיר בניקוב עור התוף הימני כנכות נפרדת, אך אישר את ממצאי הוועדה הרפואית בדבר היעדר קשר בין ליקוי השמיעה לבין הפגיעה הקודמת. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, בטענה כי שאלת הסיבתיות היא שאלה משפטית וכי לוועדה הרפואית אין סמכות לדון בקשר בין הנכות החדשה לבין הפגיעה הראשונית. עם זאת, השופט דחה את הבקשה בקובעו כי מדובר בסוגיה רפואית גרידא ובגדר סמכותה של הוועדה הרפואית. השופט הדגיש כי שאלות הנוגעות לקשר הסיבתי בין ליקויים היו צריכות להיות מוכרעות על ידי אנשי מקצוע רפואיים, ולכן החלטת בית המשפט המחוזי לקיים את ממצאי הוועדה הרפואית הייתה ראויה. פסק דין זה מחזק את תפקידן של הוועדות הרפואיות בהערכת זיקות סיבתיות ומדגיש את תפקידם המצומצם של בתי המשפט בהתערבות בקביעות רפואיות מסוג זה.