ת"א 20126-06-20

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובע, מתווך נדל"ן בלתי מורשה, במחלוקת על דמי תיווך למכירת בניין מסחרי. הסכם התיווך המקורי, שנחתם בין התובע לנתבע דני, זיכה את התובעת ב-1% ממחיר המכירה. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים לזיוף וקבע כי דני אכן הסכים לשלם לתובע 1%. התובע נמצא כגורם היעיל למכירה, למרות טענות הנתבעים. בית המשפט קבע את מניות הבעלות של הנתבעים בעת הסכם התיווך וקבע כי לדני הייתה סמכות משתמעת לחתום בשם אחיו, אייל, והחברה של אייל. לפיכך חויבו דני, אייל והחברה לשלם לתובע 22,000 ₪, 9,000 ₪ ו-84,000 ₪ בהתאמה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. רשלנותו של התובע באי עיון בתנאי ההסכם ואי חתימתו על כל הנתבעים לא פגעו בנתבעים ולא ראו סיבה מוצדקת לשלול ממנו את דמי התיווך. בנוסף, בית המשפט סירב לפסוק לתובע שכר טרחה מוגדל בשל העובדה שחלק קטן מהנכס לא נמכר. לבסוף, החליט בית המשפט שלא לפסוק לתובע את הוצאותיו, בשל חריגותיו המשמעותיות מחובותיו המקצועיות, למרות שהנתבעים לא נפגעו.