עת"מ 23762-09-15

תקציר

העותרים ערערו על האישור שנתנה המועצה לצווי הארנונה לשנים 2014 ו-2015, בדבר הטלת ארנונה על ידי הוועדות המקומיות. העתירה הוגשה באיחור, חודשים לאחר החלטת המועצה. העותרים ניסו להצדיק את השיהוי, אך בית המשפט מצא את טענותיהם בלתי משכנעות ומלאכותיות, וקבע כי העותרים היו מודעים לחיובי הארנונה ולהליכים הקודמים. בית המשפט ציין כי העותרים לא הפריכו את ההנחות העובדתיות שהציגו המשיבים בדבר השיהוי. בית המשפט קבע כי השיהוי עצמו מצדיק את דחיית העתירה. עם זאת, בית המשפט התייחס גם לגופה של העתירה ומצא כי אישור צווי המס על ידי המועצה היה חוקי ובהתאם לחוק. לא נדרש אישור שרים להטלת הארנונה, שכן לא מדובר ב"הטלות ראשונות". בית המשפט דחה גם את טענת העותרים כי שינוי מהותי בשיטת חישוב הארנונה היה צריך לדרוש את אישור השרים. הצווים הנדונים היוו המשך להטלת מס קודמת והתאימו את החיובים להוראות החוק. לפיכך דחה בית המשפט את העתירה על כל חלקיה והורה לעותרים לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.