בש"א 1364/10

תקציר

במקרה דנן, ניסיונם של הקטינים באמצעות אמם, איימן, לבטל פסק דין התומך בהסכם פשרה נדחה. הקטינים הגישו עתירה לבג"ץ לביטול פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ופסקי דין של בית המשפט המחוזי מרכז, אשר נדחו ב-17 בדצמבר 2009, בנימוק של אי מיצוי הליכים אחרים ועקיפת הליך הערעור. בית המשפט הדגיש את ההקפדה על כללים פרוצדורליים למרות רגישותו של המקרה. ב-18.2.2010 ביקשו הקטינים ארכה לערעור על אישור הסדר הפשרה על ידי בית המשפט המחוזי מיום 14.5.2008, בטענה לסיבות שונות: פגיעה חברתית ומשפטית אפשרית בקטינים, מרדף מתמשך אחר סעד מאז ההסדר ובחירה פרוצדורלית שגויה של אמם. אלא שבקשת ההארכה נתקלה בהתנגדות עזה מצד המשיב מס' 2, המדינה, ועו"ד חורי, פרקליטם לשעבר של הקטינים. בית המשפט דחה את הארכה בשל היעדר "סיבה מיוחדת" לעיכוב, אשר יוחסה לשינוי בייעוץ המשפטי ולטעויות פרוצדורליות שבשליטת האם. פעולות משפטיות קודמות של האם לא היוו "טעות סבירה בדין" מוצדקת. בית המשפט הדגיש כי ההליך המשפטי חייב להתאים לכללים פרוצדורליים כדי לשמור על הסדר הטוב ועל עקרון הסופיות. בית המשפט מצא את הערעור ב"גלגול שלישי", נעדר עילה משפטית, שכן הסוגיות נדונו בעבר על ידי בתי המשפט, לרבות דחייה מנומקת של בקשה לביטול הסדר הפשרה. לפיכך, חויבו הקטינים בתשלום שכר טרחת עורך דין למשיבים, תוך הדגשת חשיבות הוודאות המשפטית והעמידה בהליכים.