בד"א 84/18

תקציר

הערעור בפני בית המשפט היה תלונה שהוגשה נגד עו"ד חיים מינסקי על ידי אהרנסון, בה נטען כי מינסקי הפר מספר הוראות בחוק לשכת עורכי הדין ובכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית). ההפרות כללו התנהגות שאינה הולמת עורך דין, פגיעה בכבודו של הצד השני ופגיעה בכבוד המקצוע. הדבר נבע מכמה התבטאויות של מינסקי כלפי אהרונסון, בין היתר במהלך עדותו כעד, בכתבי טענות, בראיון לכתבה בעיתון ומחוץ לאולם בית המשפט. בית משפט קמא זיכה את מינסקי מכל אשמה. ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין ערערה על החלטה זו. ערכאת הערעור דחתה את הערעור. הוא מצא כי בית משפט קמא איזן כראוי בין הזכות לחופש הביטוי לבין ערך השמירה על כבודו של מקצוע עריכת הדין, במיוחד נוכח הממצאים העובדתיים. בית המשפט הדגיש כי חלק מההתבטאויות שיוחסו למינסקי אכן היו קשות, אך אין בהן כדי להצדיק התערבות בהחלטת בית משפט קמא, במיוחד בהתחשב בהגנה החוקתית על חופש הביטוי. יתר על כן, דעת הרוב בבית המשפט העדיפה להחיל את מבחן "הגרעין הקשה", הבוחן את סמיכות האמירות למקצוע עריכת הדין, על פני מבחן "הוודאות הקרובה" להגבלת חופש הביטוי. עם זאת, בית המשפט ציין כי גם אם המבחן האחרון היה מיושם, התוצאה הייתה זהה: האמירות לא גרמו לוודאות מספקת לפגיעה חמורה בכבודו של מקצוע עריכת הדין. בנוסף, הסכים בית המשפט עם זיכויו פה אחד של מינסקי באישומים אחרים, לרבות הצהרותיו כבעל דין וכעד בהליכים אזרחיים, אמירות בכתבי טענות (בהן היה מיוצג על ידי עורכי דין אחרים) ואמירה שיוחסה לו מחוץ לאולם בית המשפט, שלא הוכחה. בית המשפט דחה גם את טענותיו של אהרנסון בדבר אכיפה בררנית ולא מצא עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא לאפשר למינסקי להגיש ראיות נוספות. בסופו של דבר נדחה הערעור, וההחלטה לזכות את מינסקי מכל האישומים אושרה.