עפ"ת 31751-11-17

תקציר

התיק סובב סביב אמינותו של מכשיר בשם "Bee" המשמש למדידת מהירות כלי רכב והאם ניתן להשתמש בו כראיה בבית משפט כדי להעמיד לדין נהגים בגין הפרת המהירות המותרת. ההגנה טענה כי מכשיר הדבורה אינו אמין, ולכן על התביעה להביא עדות מומחה להוכחת מהימנותו. מנגד, טענה התביעה כי המכשיר נשמר על פי סטנדרטים קבועים, ולכן ניתן להוכיח את מהימנותו באמצעות הגשת אישורים מעובדי ציבור, דבר שנעשה במקרה זה. השופטת פתחה בזיהוי שלוש שאלות הנוגעות למהימנותו של מכשיר הדבורה ולפסיקה הקיימת סביבו. השאלה הראשונה מתייחסת לאמינות הכללית של המכשיר, ואילו השאלה השנייה והשלישית מתמקדות במכשיר הספציפי המשמש במדידה ובתהליך המדידה הפרטני, בהתאמה. השופט קבע כי אין די בפסיקה הנוכחית כדי להצביע על חזקת אמינות מכשיר הדבורה, שכן רק פסק דין אחד, שאינו מחייב, דן באמינות המכשיר. עוד הדגישה השופטת כי היעדר חקיקה המסדירה את קבילותם ומהימנותם של מכשירי מדידת מהירות מחליש את טענת התביעה. ללא מסה קריטית של פסיקה כמותית ואיכותית או עדות מומחה, פסק השופט לטובת ההגנה וקבע כי הצליחו להטיל ספק סביר באמינות מכשיר הדבורה. משכך, זוכה המערער מחמת הספק שנותר.