הפ"ב 32370-09-18

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי בית הדין הדתי האשכנזי בית דין צדק בסכסוך בין שני צדדים, גפנר וחייט. בית המשפט גם קיבל חלקית בקשה לאישור פסק הבוררות, בפרט בנוגע להחלטה המחייבת את חייט לשלם דמי שכירות חודשיים לגפנר. בפסק הבוררות מיום 24.6.18, שמקורו בהפרת הסכם המכר, נקבע כי גפנר יכול לתבוע את ביטול העסקה, אך הוא לא העניק במפורש את הסעד הסופי שביקש גפנר. משכך, הגיש גפנר בקשה להבהרות ולפסק דין מפורט. בית המשפט קבע כי פסק הבוררות אינו מהווה פסק דין חלקי, שכן הוא אינו מעניק סעד ספציפי לגפנר. הבקשה לביטול פסק הבוררות התבססה על שלוש עילות המנויות בחוק הבוררות: היעדר הזדמנות להציג ראיות, אי הכרעה של הבורר בעניינים שהוגשו, והיותו של פסק הבוררות בניגוד לתקנת הציבור. בית המשפט מצא כי עילות אלה אינן תקפות, שכן היעדר הליך הוכחות נבע מאי עמידתה של חייט בהחלטת בית המשפט. יתר על כן, בית המשפט נתן לחייט הזדמנויות רבות להציג את טענותיו וההחלטה לדרוש הפקדת יתרת הסכום לפני שמיעת תביעות אלה הייתה בשיקול דעתם של הבוררים ולא בניגוד לתקנת הציבור. הקבלה החלקית של הבקשה לאישור מתייחסת להחלטה מיום 13.5.18, המחייבת את חייט לשלם דמי שכירות חודשיים לגפנר. אשר לבקשה לאישור פסק הבוררות הסופי, דחה אותה בית המשפט בקובעו כי יש לעתור לסעדים המבוקשים בה בבקשה נפרדת. גם טענותיו של חייט בדבר הטיה שיפוטית ומינוי מומחה נדחו, כאשר בית המשפט ציין היעדר ראיות התומכות בטענות אלה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט במקרים כאלה מוגבל לבחינת חוקיות ההליך ולא לגופו של פסק הבוררות. לסיכום, בית המשפט חייב את חייט לשלם לגפנר 7,000 שקל הוצאות ושכר טרחת עורך דין.