ס"ע 30576-09-14

תקציר

התובע, מלווה בהסעות, תבע את העירייה ואת רשת חוויות, בטענה כי העירייה היא מעסיקתו בפועל וכי הוא זכאי להטבות תעסוקה שונות. הנתבעים טענו כי רשת ההתנסויות הייתה מעסיקתו של התובע. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי העירייה ניהלה את מערך ההסעות והעסיקה את המלווים. למרות שמיקור החוץ של תפקיד זה היה לגיטימי, רשת החוויה שימשה רק כצינור לתשלום שכרו של התובע ולא היה לה כל קשר להעסקתו. העירייה שכרה את שירותיו של התובע, קבעה את תנאי העסקתו, שיבצה אותו למסלולו, פיקחה על עבודתו והחזיקה בסמכות לסיים את העסקתו. כמו כן, העירייה פיקחה באופן פעיל על עבודתה של התובעת וארגנה כנסים ואירועים עבור המלווים. רשת החוויה לא לקחה חלק באף אחת מהפעילויות הללו. עוד קבע בית המשפט כי העירייה ראתה בתובע עובד שלה. לפיכך קבע בית המשפט כי העירייה היא מעסיקתו של התובע. מאחר שהתובע לא הועסק בהליכים עירוניים רגילים, הוא הוכר כעובד עירייה ללא קביעות. בית המשפט הורה לעירייה לעדכן את פנקס החופשות של התובע, לשלם לו דמי ביגוד בסך 11,522 ש"ח ולכסות את הוצאותיו המשפטיות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. התביעה נגד רשת החוויה נדחתה. העירייה חויבה לשלם תשלומים אלה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.