חדל"ת 15599-05-21

תקציר

בהחלטת בית המשפט בעניין בקשת הנאמן לקביעת שכר טרחה, נעתר בית המשפט לבקשה בחלקה. היא הכירה באופיו המורכב של התיק, הכרוך בהליכים משפטיים נרחבים ובמעורבות של מומחים רבים. ההחלטה הדגישה את הנאותות של קביעת שכר טרחה מראש, ולא רטרואקטיבית, כדי לאפשר לכל הצדדים לתכנן בהתאם. בית המשפט התווה את הכלל לפיו שכר הטרחה חייב להתאים לתקנות השכר, כאשר חריגות מותרות רק בנסיבות חריגות. חריגים אלה חלים כאשר תקנות השכר אינן מתייחסות כראוי למאמצים ולתרומות של נושאי משרה, כגון ניהול תביעות מורכבות או הליכים חריגים. במקרה זה, בית המשפט הכיר בכך שהנאמן השיג תוצאות משמעותיות המצדיקות ציון לשבח, אך קבע כי תקנות השכר צריכות לחול באופן כללי, למעט במקרים ספציפיים כמו מימוש הנכסים המורכבים במונטנגרו. במקום אושר מבנה שכר טרחה נפרד בשל האתגרים יוצאי הדופן שנתקלו בהם. בית המשפט התייחס גם לחששות מפני כפל תשלומים אפשרי לנאמן ולעורכי דין חיצוניים, והציע מנגנון חשבונאי שימנע זאת. בנוסף, הותר תשלום שכר ביניים כדי להבטיח את שכרו של הנאמן ללא דיחוי מוגזם, מותנה בזמינות הכספים. ההחלטה מדגישה שיקול זהיר של הגינות בתגמול תוך הקפדה על תקנות שנקבעו, תוך הקצבות למאמצים ונסיבות חריגים.