ע"א 36050-12-22

תקציר

הערעור נדחה, שכן פסק הדין נשוא הערעור היה מנומק ומפורט, ומסקנותיו מבוססות. המערער לא הוכיח כי פיטוריו מהמכללה נבעו מההודעות שפרסם, והטענות לבחינת הפרסומים כחלק מההקשר שהוביל לפיטוריו לא התקבלו. יש לבחון את הפרסומים בהקשר של מערכת היחסים הפסולה בין המערער לתלמידיו, שכללה טענות מקצועיות והתבטאויות לא מכבדות משני הצדדים. הפרסומים הראשון והשני, במסגרת ההתכתבות האמורה, לא היו מתפרשים על ידי קורא סביר כפוגעים בשמו הטוב של המערער, והחלטת בית משפט קמא לדחות את הטענה ביחס לפרסומים אלה הייתה אפוא נכונה. לגבי הפרסום השלישי, למרות שמדובר בביטוי מכוער, אדם סביר היה מייחס משמעות המתמקדת במראה החיצוני ולא בהיבטים גזעיים או דתיים. קביעתו של בית משפט קמא כי הדבר מהווה עילת תביעה הייתה לגיטימית, והפיצוי שנפסק בגין כך היה סביר ולא ייפגע. בקשת המשיבים לשיפוי בגין הוצאותיהם במענה לסוגיות מקדמיות מסוימות שהעלתה המערערת אושרה, והמערערת חויבה לשלם לכל משיב 1,500 ₪.