תמ"ש 14993-02-11

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישה אם נגד בעלה, אבי שלושת ילדיהם הקטינים, למזונות ומידור ילדים לאחר פרידתם. בני הזוג מעורבים במספר הליכים משפטיים הנוגעים לגירושין, לרבות הליכים בבית דין רבני. האם מבקשת לקבל מזונות עבור צרכיהם וצרכיהם של ילדיה כהגדרתם בחוק הצדקה, וכן החלטה בדבר השתתפותו העתידית של האב בהוצאות פרשת הילדים. האב מודה בחובתו לשלם מזונות אך טוען כי מצבו הכלכלי הידרדר עקב משבר הגירושין, ומבקש לצמצם את הסכום למינימום. השופטת פותחת בהתוויית הדין החל ומדגישה כי האב מחויב על פי דין לדאוג לצרכיהם החיוניים של ילדיו הקטינים, ואילו שני ההורים חייבים לממן את צרכי הילדים מדיני צדקה בהתאם ליכולתם הכלכלית. לאחר מכן דן השופט בהיקף צרכיהם של הקטינים, תוך הבחנה בין צרכים וצרכים לבין דיני צדקה. השופט מספק פירוט של הצרכים עבור כל ילד, כולל מזון, ביגוד, נסיעות והוצאות רפואיות, וקובע את הסכום שעל האב לתרום לצרכים אלה. באשר לצרכי הילדים מדיני צדקה, מציינת השופטת כי אין מדובר ב"צרכים חיוניים" אלא בהוצאות נוספות כגון בילוי, מתנות וחוגים. האב יחויב במחצית מהוצאות אלה. השופט מתייחס גם לסוגיית הסעיף, ומבחין בין החלק הנוכחי (הדירה המשותפת) לבין החלק העתידי. השופט מחליט כי מאחר שאף אחד מהצדדים אינו משלם את הלוואת המשכנתא ואין סיכון למגורי הילדים, אין לחייב את האב בגין החלק הנוכחי. בחלק הבא, השופט מספק פסיקה מפורטת לגבי השתתפות האב בהתבסס על תרחישים שונים, לרבות רכישה או השכרה פוטנציאלית של דירה על ידי האם. לאחר מכן פונה השופט למצבם הכלכלי ולהכנסותיהם של שני ההורים. האם עצמאית ומנהלת מעון, ואילו האב ניהל בעבר קפיטריה אך כיום מקבל הבטחת הכנסה. השופט מעריך את הכנסותיהם בהווה ובעבר, כמו גם את פוטנציאל ההשתכרות שלהם, וקובע את הכנסתם הפנויה של שני ההורים. בהתבסס על הערכה זו, השופט קובע כי על האב לשלם 4,260 שקל בחודש עבור צרכי שלושת ילדיו, 750 שקל בחודש עבור הסעיף, ומחצית מהחוב הקיים של הלוואת המשכנתא על דירתם הנוכחית. השופטת קובעת גם את חובת המזונות מיום הגשת התביעה ועד היום, ומבטלת חיובים קודמים בגין מעון שהילדים לא למדו בו ובגין משכנתא שלא שולמה. לבסוף מסכם השופט את פסק הדין, לרבות סכום המזונות, חלוקתם לצרכים ולצרכי צדקה, והשתתפות האב בהוצאות חריגות. בנוסף, השופט מורה לאב לשלם לאם הוצאות משפט סמליות בסך 2,000 שקל. פסק הדין מדגיש כי הוא מתייחס לתביעת המזונות בלבד ואינו מתייחס לסכסוך הרכושי בין הצדדים, אשר יוכרע על ידי בית הדין הרבני.