עפ"ת 31153-07-21

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי נהיגה בזמן פסילה היא עבירה חמורה המהווה סיכון משמעותי לשלום הציבור. חומרת עבירה זו מודגשת באופן עקבי, והעונש הסטנדרטי כולל מאסר, במיוחד למי שיש לו עבירות תנועה קודמות או עונשי מאסר מותנה תלויים ועומדים. במקרה זה הורשע המערער בנהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח, עם עבר קודם של 17 עבירות. החלטתו של בית משפט קמא להטיל עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי, הייתה ראויה ושיקפה התחשבות מאוזנת במכלול הגורמים הרלוונטיים, לרבות נסיבותיו האישיות של המערער והמלצות שירות המבחן. בית המשפט העליון אף הכיר בכך שבית משפט קמא שקל את נסיבותיו של המערער, עברו התעבורתי והצורך בעונש מרתיע, ולא מצא עילה להתערבות. זאת ועוד, בית המשפט העליון הדגיש כי ערכאת הערעור מתערבת בענישה רק במקרים חריגים, ואין זה אחד מהם. משכך, הערעור נדחה, והמערער יחל בעונש של עבודות שירות כפי שיורה בית המשפט העליון.