רע"פ 54/15

תקציר

פסק הדין נסוב סביב דחיית בקשת רשות ערעור של אנשים המבקשים לערער על הרשעתם וגזר דינם בגין עבירות אלימות, ובפרט יידוי אבנים ואלימות כלפי שוטרים. בית המשפט, לאחר שבחן את הבקשה ואת המסמכים התומכים בה, הגיע למסקנה כי אין זה ראוי להיעתר לערעור שכן זהו הניסיון השלישי של המבקשים, וערעורים כאלה שמורים למקרים המציגים שאלות משפטיות משמעותיות או מקרים של עוול ברור. העבירות המבוצעות, הכוללות מעשים המהווים איום ממשי, מחייבות תגובה ענישה חריפה כדי להרתיע מפני מעשים דומים, במיוחד נוכח התדירות הגוברת של אירועים כאלה שבהם מעורבים קטינים. בית המשפט ציין כי הימנעות מהרשעה היא חריג השמור לנסיבות מיוחדות בהן הרשעה תפגע קשות בשיקום וכאשר אופי העבירה מאפשר הקלה כזו מבלי לפגוע בעקרונות הענישה. המבקשים לא הוכיחו פגיעה ממשית בסיכויי השיקום שלהם מהרשעתם. בנוסף, הערעור לא הצליח לבסס טענות ליחס לא שוויוני בהשוואה לנתבעים אחרים במצבים דומים. גזר דינו של בית המשפט המחוזי שיקף התחשבות בכל הגורמים הרלוונטיים, לרבות נסיבותיהם האישיות של המבקשים ותסקיר שירות המבחן, והעונש נקבע בהתאם לאמות המידה המשפטיות. משכך, לא נמצא פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לעונשים שהוטלו. המבקשים מונחים להתחיל לרצות את עונשם, בתיאום עם שירות בתי הסוהר. ההחלטה הסופית ניתנה ותוקנה בסוף ינואר 2015.