עת"מ 206/09

תקציר

העותרת ביקשה מבית המשפט לקבוע כי סיווג הארנונה של המשיב אינו חוקי. המשיב ביקש לדחות על הסף את העתירה, בטענה כי היא הוגשה בשיהוי רב, וכי העותר פעל בחוסר תום לב. טענתה הראשונה של המשיבה התבססה על כך שהעותרת חתמה על הסכם פשרה בתחום הארנונה, אשר אמור למנוע ממנה לטעון טענות נוספות. עם זאת, השופט קבע כי מאחר שהסדר הפשרה לא התייחס במפורש לסוגיית שיעורי המס, עדיין ניתן לדון בטענת העותר. הטענה השנייה בעניין השיהוי התקבלה על ידי בית המשפט. השופט הסכים כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, וכי העותר לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת לשיהוי. זאת ועוד, קיבלה השופטת את טענת המשיב כי המבקשת פעלה בחוסר תום לב בכך שהשמיטה פרטים הנוגעים לערעור קודם ולהסכם פשרה, והתמקדה רק בסיווג אחד ששירת את טענותיה. השופטת הדגישה כי חוסר הניקיון של העותר, לצד השיהוי הרב בהגשת העתירה, מצדיקים את דחיית העתירה על הסף, מבלי לשמוע כלל את טענות המשיב לגופה. כן חויב העותר לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.