רע"א 3855/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם הנוגע לשכר טרחה בתיק פרידה. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הבקשה, שהוגשה על ידי הצד המיוצג (המבקש), שכן היא לא העלתה שאלות עקרוניות מעבר לאינטרסים של הצדדים המעורבים ולא הציגה תובנות חדשות. הבקשה עסקה בפרשנות חוזה בדבר שכר טרחת עורך דין הקשור להליכי פרידה, לרבות תביעות מזונות ומשמורת, וכן הסכמי ממון. החוזה, שנוסח על ידי בא כוח המשיבה, היה כרוך בשכר טרחה של 20% מכל סכום שקיבל המבקש. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנות סעיף 5 בחוזה, שעניינו חישוב שכר הטרחה במקרה של פשרה. המבקשת טענה כי יש לחשב את שכר הטרחה על בסיס התביעה הכספית שהוגשה לבית המשפט, בניכוי שווי דירה שהובטחה לה על ידי בן זוגה. המשיב טען מנגד כי יש לחשב את שכר הטרחה על בסיס שווי הדירה בפועל הנקוב בהסכם הממון. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי פסקו לטובת פרשנותו של המשיב והדגישו כי הדירה היא חלק מההליך בו טיפל המשיב. כמו כן, נמצא כי הצדדים הסכימו על שכר טרחה מופחת בסך 130,000 ₪, אותו חויב המבקש לשלם. החלטת בית המשפט המחוזי התקבלה ללא הנמקה מפורשת, עליה טען המבקש. השופט שדן בבקשה למתן רשות ערעור דחה טענה זו בקובעו כי פסק דינו של בית משפט השלום מנומק דיו ומאמץ את הגיונה. מאחר שהמקרה לא עמד בקריטריונים לערעור שלישי, נדחתה בקשת רשות הערעור.