ע"פ 435/78

תקציר

בית המשפט העליון החליט לזכות את המערער מאשמת מעשה מגונה בכוח, ששופט בית המשפט המחוזי סבר כי הוכח מעבר לספק סביר. שופט בית המשפט המחוזי נתן אמון מלא בעדותה של המתלוננת, נערה בת 17 וחצי, ומצא ראיות תומכות בעדותה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי החלטת השופט להאמין באופן מלא למתלוננת, שמסרה שלוש גרסאות שונות לאירועים והפגינה יחס קל דעת לשבועתה, הייתה בלתי סבירה. יתר על כן, הראיות המאששות לא היו משכנעות או חזקות דיין כדי להפיג את הספקות סביב עדותה של המתלוננת. האירוע התרחש כאשר המערער הציע למתלונן, שעמד בתחנת אוטובוס, טרמפ לביתו. הם נסעו לסככת אבטיחים ולאחר מכן לאזור שומם, שם נישק המערער את המתלונן ונגע בו באופן בלתי הולם. המערער הורשע על סמך עדותה השנייה של המתלוננת, בה טענה כי המעשים לא היו בהסכמה. עם זאת, בית המשפט העליון מוצא סתירות וסתירות בדבריה, כמו גם התנהגותה הרגועה כאשר המשטרה הגיעה למקום. הם גם מטילים ספק במהימנות הראיה המאששת, שהייתה עדותו של שכן ששמע צעקות מכיוון רכבו של המערער. השופט ויתקון והשופט עציוני סבורים כי היה מקום לזכות את המערער, שכן ההרשעה נעדרת ראיות מוצקות, ואילו השופט י' כהן חולק על כך, וסבור כי יש לקיים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בהחלטת רוב מתקבל הערעור, והמערער מזוכה.