עת"מ 45921-02-15

תקציר

העותר, המנהל חדר כושר, התנגד לתשלום ארנונה על נכס שהוא חוכר, בטענה שאינו הבעלים. העירייה הציגה ראיות המוכיחות אחרת, לרבות הסכם שכירות עליו חתם העותר, שהוביל את בית המשפט לפסוק נגדו. פסק דין זה מבוסס על מספר נימוקים. ראשית, העותרת לא מיצתה את כל ההליכים המנהליים בכך שלא ערערה על ההתנגדות, שהיא תנאי מוקדם לפנייה לבית המשפט. שנית, חל שיהוי משמעותי בהגשת העתירה – כמעט שנה לאחר קבלת תגובת העירייה, מבלי שניתן הסבר לשיהוי. שלישית, מהראיות עולה כי העותר הוא האדם הקרוב ביותר לנכס, ולפיכך חייב בתשלום המסים, למרות ששם העמותה מופיע ברשומות. ניסיונה של העותרת לחלוק על ראיות העירייה, שכללו מסמכים שיצרה העירייה עצמה, לא צלח, שכן טענות אלה לא הוזכרו בעתירה. נוכח נקודות אלה, העתירה נדחית, והעותר מחויב לכיסוי הוצאות המשיב.