ת"א 30206-11-23

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך משפטי בין חברה ישראלית המייצרת מכשור רפואי (התובעת מס' 1) לבין שני נתבעים - הנתבעת מס' 1, תאגיד אוסטרי המשמש כמפיץ החברה, והנתבעת מס' 2, בעלת המניות והדירקטורית היחידה של הנתבעת מס' 1. התובעים ביקשו הצהרות וסעדים כספיים שונים, לרבות ביטול הסכם עם הנתבעת מס' 1, בשל הפרת חוזה נטענת ואי תשלום. הנתבע מס' 2 ניסה לבטל את היתר ההמצאה מחוץ לתחום, בטענה כי בית המשפט הישראלי נעדר סמכות שיפוט לגביו וכי ישראל אינה הפורום המתאים. עם זאת, השופט פסק נגד בקשתו של נאשם 2. הם קיבלו את טענת התובעים כי הנתבעים הסכימו במשתמע לסמכותו של בית המשפט הישראלי, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהסכם בין התובעת מס' 1 לנתבעת מס' 1, אשר קבע כי כל מחלוקת תידון בבתי המשפט בישראל. זאת ועוד, השופט מצא כי התובעים הציגו טענה שפיטה והקימה עילת תביעה כנגד הנתבעת מס' 2, המצדיקה את סמכותו של בית המשפט. זאת, בהתבסס על טענות לאחריותו האישית ולהתנהלותו חסרת תום הלב. בנוסף, קבעה השופטת כי ישראל היא הפורום המתאים, בהתחשב בזיקה של ההסכם לחוק הישראלי ובציפיות הסבירות של הצדדים. השופט דחה את בקשתו של נאשם 2 להוצאות וקבע לו מועד אחרון של 60 יום להגשת כתב הגנה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה.