עפ"ת 14219-07-10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור על פסק דין של בית המשפט לתעבורה בירושלים בעניינו של נהג מונית שהורשע במספר אישומים הקשורים לנהיגה רשלנית. המערער הודה במיוחס לו, שכללו נהיגה רשלנית, גרימת נזק לרכוש ולאדם ואי מתן זכות קדימה ברמזור אדום. עם זאת, הערעור מבקש לחזור בו מההודאה, בטענה שהיא ניתנה בכפייה וחשש לעונש חמור בשל עברו הפלילי הקודם של המערער. כעת טוען המערער כי נכנס לצומת באור ירוק מהבהב, וכי התאונה נגרמה למעשה באשמתו של הנהג האחר המעורב. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי חזרה בה מהודאה דורשת נסיבות מיוחדות, שלא התקיימו במקרה זה. טענת המערער כי הודה מתוך לחץ ואכזבה מהעונש שקיבל אינה מעידה על היעדר רצון חופשי. זאת ועוד, אין כל ראיה לכך שההודאה הייתה במסגרת הסדר טיעון, והמערער לא הוזהר כי גזר הדין עלול להיות שונה מכל הסכם. באשר לעונש עצמו, מצא בית המשפט כי הוא ראוי בהתחשב ברקורד התעבורתי העשיר של המערער ובאופי העבירות. לפיכך אושרה פסילתו של המערער מלנהוג, עשרה חודשים לכל רכב מנועי ושלוש שנים לרכב טעון רישיון D-D3. החלטה זו מתחשבת גם בנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות מוגבלותו, כאשר בית המשפט ציין כי העונש יכול היה להיות חמור יותר אלמלא גורמים מקלים אלה.