ת"א 1743/98

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך בין בנק, שהחזיק משכנתא על רכבו של לקוחו כבטוחה לחובותיו, לבין חברת ביטוח שביטחה את הרכב. לאחר שהרכב ניזוק בתאונה, שילמה חברת הביטוח את תגמולי הביטוח ללקוח, למרות טענת הבנק כי היה צריך לשלם להם ישירות. השאלה המרכזית הייתה האם מוטלת על המבטח חובה לשלם את תגמולי הביטוח ישירות לבעל המשכון, בהיעדר שעבוד ספציפי של פוליסת הביטוח או הגדרת בעל המשכון כמוטב. בית המשפט קבע כי חוק חוזה הביטוח, בהיותו חוק מיוחד, גובר על חוק המשכון הכללי יותר. על פי חוק חוזה הביטוח, רק מי שרשום כמוטב או שיש לו שעבוד ספציפי על פוליסת הביטוח זכאי לתגמולי הביטוח. זכות העקיבות המוענקת לבנק על פי חוק המשכון אינה מטילה חובה על המבטח לשלם ישירות לבנק, אלא מאפשרת לבנק לתבוע את תגמולי הביטוח מהמתון או מהמבטח. מאחר שהבנק לא רשם עצמו כמוטב ולא השיג שעבוד ספציפי, הוא אינו זכאי לקבל את תגמולי הביטוח מהמבטח. חובת המבטח היא אך ורק לשלם למוטב המיועד או לבעלי שעבוד תקף על הפוליסה. הידיעה כי הרכב היה משועבד אינה מחייבת את חברת הביטוח לשלם לבנק, וסעד הבנק מוטל על המוריש או על נושיו. לפיכך נדחתה התביעה, והבנק חויב לכסות את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין.