ע"מ 1254/04

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית שני ערעורים מאוחדים על פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בעניין סכסוך מזונות. פסק הדין המקורי חייב את המשיב, שנמצא בעל נכות קשה וללא פוטנציאל השתכרות, לשלם מזונות בסך 6,000 ש"ח לחודש לאשתו ולשלושת ילדיו הקטינים. בערעור הראשון, שהוגש על ידי האישה והילדים, נטען כי המשיב עושה מניפולציות במוגבלותו וכי יש לו הן יכולת והן פוטנציאל להשתכר הכנסה גבוהה מזו ששקל בית המשפט לענייני משפחה בחישוביו, וביקש להגדיל את דמי המזונות החודשיים. הם הצביעו על עברו התעסוקתי, על התנהגות מניפולטיבית לכאורה הקשורה לבריאותו הנפשית ועל קיומו של רכוש בבעלותו. המשיב, מצדו, ערער אף הוא, וביקש להפחית את דמי המזונות שנפסקו לקטינות, ולפטור לחלוטין את האישה מכל תשלום מזונות, בטענה כי היא מסוגלת לעבוד ולפרנס את עצמה. ערכאת הערעור הכירה בשיקול הדעת הנתון לבית המשפט לענייני משפחה בעניינים אלה ובחרה שלא להתערב בפסק דינו, חרף הטענות שהציגו הצדדים. בית המשפט קיבל את התייחסותו של בית המשפט לענייני משפחה למחלתו של המשיב ואת חישוביו הכספיים, אשר הביאו בחשבון הן את צרכי המשיב והן את צרכי המערערים. עוד ציין בית המשפט כי יש להתחשב בפוטנציאל השתכרותה של האישה במצבים מסוימים בעת קביעת מזונות, אך לא מדובר באחד מאותם מקרים, נוכח תפקידה כעקרת בית והטיפול שסיפקה לשלושת ילדיה הקטנים. ככלל, פסק הדין חיזק את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, תוך הדגשה כי הוא ערך איזון הוגן בין צרכי שני הצדדים, ודחה את שני הערעורים והותיר את פסק הדין המקורי על כנו. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, וכל הפקדה שתבוצע תוחזר לצדדים המתאימים.