ע"א 370/80

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התמקד בחובת ניכוי מס הכנסה מריבית שנפסקת בפסקי דין. בית המשפט הבהיר כי המונח "ריבית" בפקודת מס הכנסה כולל בתוכו ריבית המשתלמת מכוח פסקי דין, לרבות אלה הנוגעים לפיצויי נזקי גוף. משמעות הדבר היא כי תשלומי ריבית אלה חייבים בניכוי מס בשיעור של 35% כמפורט בצו מס הכנסה. חובת הניכוי קמה בעת תשלום הריבית בפועל וחלה גם אם הריבית מתייחסת לשנת מס קודמת. באשר להליך קביעת הניכוי, הדגיש בית המשפט כי הוא שונה מההליכים בבית המשפט שביססו את תביעת הפיצויים. הדרך הראויה לפתרון עניין זה היא באמצעות הליכי הוצאה לפועל או תביעת ביניים, רק אם קיים ספק אמיתי לגבי הזכאי לתשלום. עם זאת, במקרים אלה, מאחר שחובת ניכוי המס של המערערים הייתה ברורה, לא הייתה הצדקה לתביעת ביניים. עוד ציין בית המשפט כי תפקידו של ראש לשכת ההוצאה לפועל הוא לברר אם פסק הדין קוים ולא לפרש את פסק הדין. על פי חוק ההוצאה לפועל, למנהל ההוצאה לפועל יש סמכות לקבוע האם החייב מילא את חובותיו על פי פסק הדין. במקרים אלה נמצא כי המערערים הוכיחו די הצורך כי ניכו את המסים והעבירו את הסכומים לפקיד השומה, ובכך ביססו את טענת "הפירעון" שלהם. בית המשפט העליון קיבל את הערעורים, הפך את פסקי דינו של בית המשפט המחוזי ואישר את זכותם של המערערים לנכות ריבית. עוד נקבע בהחלטה, כי אל תישא המשיבים בהוצאות נוספות, מעבר ל-1,000 ₪ שכבר נקבעו לערעור. לבסוף, בית המשפט המליץ למערערים לוותר על זכותם לתבוע הוצאות אלה, במיוחד בהתחשב במוטיבציה העקרונית של חברות הביטוח. פסק דין זה ניתן ב-25 בדצמבר 1980.