רע"א 5950/10

תקציר

המקרה נסוב סביב השאלה האם נפגע, שנפגע ממשאית חולפת בעת שסגר את הדלתות האחוריות של משאיתו לאחר העמסת סחורה, נחשב למשתמש ברכבו או להעמסה ופריקה של מטענים. הראשון אומר שהאחריות לפגיעה ברכבו מוטלת על מבטחו שלו, ואילו האחרון מעביר את האחריות למבטחי הרכב הפוגע. הן בית משפט השלום בירושלים והן בית המשפט המחוזי בירושלים קבעו כי פעולת סגירת דלתות המשאית על ידי הנפגע הייתה חלק בלתי נפרד מתהליך ההעמסה ולכן יש לפצות את המשיבים (המוסד לביטוח לאומי). המבקשים (מבטחי הרכב הפוגע) ערערו על החלטה זו, אך בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם בקובעו כי סגירת דלתות המשאית אכן הייתה חלק מפעולת ההעמסה. לאחר מכן ביקשו המבקשים רשות לערער על פסק דין זה לערכאה גבוהה יותר, שגם הוא נדחה. בפסק דינם ציינו בתי המשפט כי פעולת סגירת הדלתות היא סיום הכרחי לתהליך הטעינה, בהיותה תופעת לוואי של העמסה, ולא שימוש עצמאי ברכב. יתר על כן, הנסיבות - הקרבה בזמן ובמקום, כמו גם הצורך להזיז את הרכב להשלמת הטעינה - תומכות בתפיסה כי פעולה זו הייתה חלק בלתי נפרד מתהליך הטעינה. השופטים גם הבחינו במקרה הנוכחי מפסקי דין קודמים שצוטטו על ידי המבקשים, והבהירו כי חריג הטעינה והפריקה נותר בתוקף, ובמקרה זה סגירת הדלתות לא הייתה טיפול דרך או פעולה בלתי תלויה בתהליך הטעינה. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור של המבקשים, והם חויבו בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דינו של המשיב.