עמ"ש 7014-04-22

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת על חלוקת החיסכון הפנסיוני של נפטר בין אלמנתו הנוכחית לבין אשתו לשעבר. המשיב, האישה לשעבר, עתרה לבית המשפט למתן פסק דין הצהרתי בדבר היקף זכויותיה לגמלאות החודשיות של המנוח, תוך התייחסות להוראות חוק חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג פרודים. מנגד, המערערת, האלמנה הנוכחית, התנגדה לבקשה וטענה כי הסכם הגירושין בין המנוח למשיב אינו מכסה את קצבת השאירים וכי המשיב מבקש לתקנו. בית משפט קמא קיבל את טענת המשיב וקבע כי פסק הדין המאשר את הסכם הגירושין מהווה פסק דין תקף לפי חוק הגמלאות וכי ניתן להחיל את החוק רטרואקטיבית. פסק דין זה זיכה את המשיב לקבל חלק מחסכונותיה הפנסיוניים של המנוח ישירות מהגוף המשלם. המערער ערער על החלטה זו, אך בית המשפט דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי הסכם הגירושין, שקבע את מועד הפירוד ואת חלקו של המשיב בפנסיה, מילא אחר דרישות הרישום לפי חוק הפנסיה. בית המשפט הבהיר כי מועד הפירוד, כהגדרתו בחוק, הוא המועד שקבע בית המשפט לאיזון משאבים, שבמקרה זה היה 1.9.13. כמו כן, נמצא כי ניתן להחיל את חוק הפנסיה רטרואקטיבית, שכן המנוח לא נפטר לפני כניסת החוק לתוקף, ותביעת המשיב הוגשה בתוך פרק הזמן שנקבע. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי טענות המערערת בדבר היעדר מעמד ואי תחולת החוק בשל היעדר תשלומי פרמיה על ידי המנוח אינן תקפות. הוכרו זכויותיו של המשיב לחלק מהפנסיה, ובית המשפט לא ראה טעם לתקן את הסכם הגירושין. לבסוף הורה בית המשפט שלא להוציא הוצאות נוספות, וערעורו של המשיב נדחה.