רע"א 2759/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך ארוך שנים בין לקוח בנק לבין בנק מזרחי בע"מ. הלקוחה ניהלה חשבונות בבנק בסוף שנות ה-80 ובשנת 1990 תבע אותה הבנק בגין יתרת חוב לכאורה בחשבונה. הלקוחה הגיבה בהגשת בקשה להתגונן מפני התביעה, בטענה כי הבנק הפר את חובת האמונים ותנאי השירות שלו. בית המשפט המחוזי פסק לטובתה בשנת 1996 והורה לבנק לפצות אותה. התבקשה חוות דעת מומחה ובית המשפט קבע כי הלקוח זכאי ליתרה מתוקנת בסך 145,994 ₪. הבנק ערער על החלטה זו, אך ללא הצלחה. בשנת 2001 הגיש הלקוח תביעה חדשה ליתרת הזכויות שנקבעה בהליך הראשון. עם זאת, בית משפט השלום דחה את תביעתה בנימוק של התיישנות. החלטה זו אושרה בערעור לבית המשפט המחוזי בשנת 2007. לאחר מכן הגישה הלקוחה בקשה לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר, מה שהעלה שאלות לגבי קביעת יתרת הזכויות בחשבונה וחובות הנאמנות של הבנק. היא טענה כי נימוקי חוק ההתיישנות לא התקיימו וכי הבנק הודה בקיומה של הזכות. לאחר ששקל את הבקשה ואת תגובת הבנק, דחה בית המשפט את בקשת הלקוח למתן רשות ערעור. בפסק הדין הודגש כי החלטות בית המשפט הקודמות התייחסו לפיצויים נזיקיים ולא לתיקון טעות חשבונית. נמצא כי עילת התביעה התרחשה בשנת 1990 כאשר הלקוחה הגישה את הגנתה, ופסקי הדין הבאים לא כללו סעד אופרטיבי המחייב את הבנק לשלם ללקוח. חובת הנאמנות של הבנק לא מנעה ממנו להעלות הגנת התיישנות, ובית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטות הערכאה הנמוכה יותר. לפיכך נדחתה בקשתו של הלקוח למתן רשות ערעור.