רע"א 41097-06-23

תקציר

פסק הדין דן בערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר בנוגע לתביעה נגד מדינת ישראל בגין מעשה מלחמה. הסוגיה הראשונה שנדונה היא האם יש לקבל את הערעור, שבית המשפט מכריע בו בחיוב, בשל ההשפעה הפוטנציאלית על זכויות המדינה והאפשרות להליך מיותר. לאחר מכן עובר פסק הדין לדון בשלוש עילות הערעור שהוצגו. תחילה היא מתייחסת לטענות המערער ביחס לממצאי הערכאה הנמוכה יותר בדבר מהימנות עדים וקביעות עובדתיות, תוך הדגשה כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בעניינים אלה ואינה מוצאת עילה לעשות כן במקרה זה. שנית, פסק הדין בוחן את ההסתמכות על עדותו היחידה של המשיב ומגיע למסקנה כי הערכאה הנמוכה יותר סיפקה הנמקה מספקת לקבלת עדות זו, כנדרש בחוק. לבסוף, בית המשפט דן בסיווגו של האירוע כפעולת שיטור ולא כפעולת מלחמה. מסקנתה היא כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעה זו, בהתחשב במטרת הפעולה, במיקום הגיאוגרפי ובתפיסה הסובייקטיבית של החיילים המעורבים. ערכאת הערעור קובעת כי יש לסווג את האירוע כמעשה מלחמה, המביא לדחיית התביעה נגד המדינה, וקובעת כי על המשיב לשלם את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו של המבקש.