ע"א 92/69

תקציר

בית המשפט העליון פסק בסכסוך רכושי בין אב לבנו. הבן, פאיז מזיאד ח'יר, ערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר לפנותו מנכס בבעלות אביו, מזיד פאיז ח'יר. הנושא היה מהות הרישיון לתפוס את הנכס: האם הוא זמני או קבוע. בית המשפט בחן עדויות ומצא כי לא נמסרה מסגרת זמן ספציפית לעיסוק, והכוונה הייתה שהבן יגור שם עד שימצא מקום משלו. בעוד שהרישיון הוצג כזמני, הוא היה למעשה בלתי מוגבל, שכן הוא הושאר לשיקול דעתו של הבן. יתר על כן, הבן ביצע תיקונים ותוספות ניכרים בנכס, והפך אותו לדירה ראויה למגורים. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי הרישיון אינו זמני בלבד. הם קבעו כי הצדק מחייב שהרישיון יישאר על כנו, אך עם צו פינוי מותנה בכך שהאב יפצה את הבן על השווי הנוכחי של השיפורים שנעשו בנכס. התיק הוחזר לבית משפט השלום כדי להעריך את סכום הפיצוי, ולאחר מכן יינתן צו פינוי, שיבוצע עם הפקדת הסכום המוערך על ידי האב אצל רשות האכיפה. בעיקרו של דבר, בית המשפט העדיף פתרון המכיר בתרומתו של הבן לנכס תוך הבטחת פינויו בסופו של דבר. שני הצדדים היו אחראים להוצאותיהם המשפטיות.