ת"א 4217/02

תקציר

התובעת שכרה נכס מהנתבעת לצורך הפעלת מסעדה. לאחר חתימת הסכם השכירות, גילה התובע כי המחסן בנכס, שהוצג בפניו כחלק אינטגרלי ממנו, נבנה ללא היתר בנייה, דבר שאינו מאפשר קבלת רישיון עסק והפעלת מסעדה. התובע ניסה לסבלט את הנכס אך ללא הצלחה בשל דרישות הנתבע. בעקבות זאת ביקש התובע צו מניעה שימנע מהנתבעת לפדות את המחאות דמי השכירות והגיש תביעת נזיקין. בינתיים, הנתבע תבע את התובע בגין אי תשלום דמי שכירות. בית המשפט החליט לדון בשתי התביעות יחד. לאחר בחינת חומר הראיות, שכלל את תצהירי התובע ומנהל הנתבעת, קיבל בית המשפט את גרסת התובע לאירועים. נמצא כי הנתבע לא גילה עובדות מהותיות והציג מצגי שווא בפני התובע, דבר שזיכה אותו לבטל את הסכם השכירות. עם זאת, מאחר והתובעת הפעילה את המסעדה עד להודעת הביטול, קבע בית המשפט כי תשלומי דמי השכירות ששולמו עד לאותה נקודה היו תקפים. בית המשפט נעתר גם לבקשת התובעת למתן צו מניעה קבוע, שיאסור על הנתבע לפדות את הצ'קים. תביעת הנתבעת לתשלום דמי שכירות נדחתה, שכן בית המשפט קיבל את נימוקי התובעת לאי תשלום. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לפצות את התובע בגין דמי השכירות שנגבו לאחר הודעת הביטול, עלות הציוד שנרכש עבור המסעדה והמוניטין והערך שלו בסך 64,525 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. הנתבעת נדרשה גם לשלם את שכר טרחת עורך דינה והוצאותיה של התובעת. פסק הדין ניתן לטובת התובעת, והסכומים שנפסקו היו אמורים להיות משולמים על ידי הנתבעת בהיעדרם של שני הצדדים ביום 13/04/2005.