ע"א 2155/24

תקציר

במקרה זה הוגש ערעור על החלטת הממונה על רישום המקרקעין בחולון, שבחר שלא לפסול עצמו מתיק שעניינו טענות לנזקי רכוש עקב רטיבות. המחלוקת נבעה מטענות המשיב כי לדירתה נגרמו נזקים עקב ליקויים בדירת המערער. המערער ערער על כמה מהחלטותיו הפרוצדורליות של הממונה, והאשים אותו במשוא פנים, בעיקר בכל הנוגע לטיפולו בחוות דעת מומחים ובבקשות לבדיקה נוספת של נזקים. המערערת טענה כי החלטות הממונה מלמדות על משוא פנים כלפי המשיב, במיוחד כאשר נפלה טעות שדרשה תגובה מהמערערת רק בתחילה, אם כי הדבר תוקן מאוחר יותר. למרות טענות אלה, קבע הממונה כי הטעויות הפרוצדורליות, לאחר שתוקנו, אינן מצביעות על חשש ממשי למשוא פנים. הערעור חזר על טענות פסילה קודמות שנדחו בעבר על ידי ערכאות גבוהות יותר וניסה לטעון ליחסים פסולים לכאורה בין הממונה לבין מומחה המעורב בתיק. עם זאת, הערעור נדחה בנימוק שלא הוצגו ראיות מהותיות חדשות המצדיקות פסילה על פי אמות מידה משפטיות המחייבות חשש ממשי למשוא פנים. פסק הדין הדגיש כי קובלנות פרוצדורליות גרידא, ללא ראיות ממשיות למשוא פנים, אינן מספיקות לפסילה. בית הדין הוסיף וציין את הלשון התוקפנית בה נעשה שימוש בערעור והגיע למסקנה מבלי לפסוק הוצאות, שכן לא התבקשה תגובה מהמשיב, ובכך סיים את הדחייה.