בד"א 59/20

תקציר

פסק הדין דן בדיון משמעתי נגד עורך דין שהורשע במספר עבירות הקשורות לשימוש לרעה שעשה בכספי לקוחות. עורך הדין ערער על גזר דינו של בית המשפט המחוזי וטען כי השופט נפסל מלדון בערעור משום שאותו שופט נתן את פסק הדין בערעור על זיכויו של עורך הדין. עם זאת, בית הדין הארצי למשמעת קבע כי טענת פסילה זו אינה לגיטימית, שכן היא לא התבססה על נסיבות כלשהן שהעלו חשש למשוא פנים. בית הדין דחה גם את הטענה כי פסק הדין בערעור על הזיכוי אינו פסק דין סופי אלא החלטת ביניים, והסביר כי זהו פסק דין בפני עצמו ופותח את הדרך לבעלי הדין להסכים או לערער על גזר הדין. כן הובהרה זכותו של המערער לערער על גזר הדין, כאשר בית הדין ציין כי יש להפנות את הערעור לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 71 לחוק לשכת עורכי הדין. לגופו של עניין, הסכים בית הדין עם הגדרתו של בית המשפט המחוזי את העבירה כחמורה ביותר, תוך הדגשת חומרת מעילתו של עורך דין בכספי לקוחות. בית הדין הוסיף והצדיק את עונש ההרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין, בקובעו כי הרשעותיו הקודמות של המערער ואופיין האחרון של העבירות מכבידות עליו. לסיכום, החליט בית הדין לדחות את הערעור ואישר את עונש ההרחקה לצמיתות, תוך הדגשת הצורך במסר חד וברור שירתיע עורכי דין מביצוע עבירות מסוג זה. ההחלטה התקבלה על ידי הרכב שהורכב מעו"ד נועם עוזיאל, עו"ד אפרת רוזנבלט ועו"ד אלכסנדרה קרא, שכולם הסכימו עם פסק הדין.