ע"א 395/73

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור בעניין הכרה במחלה כנכות הקשורה לשירות. המערער, קצין תותחנים, חווה תסמינים של כיב בתריסריון במהלך שירות מילואים. הוועדות הרפואיות אישרו את קיומו של כיב כרוני אך לא הסכימו על הופעתו. חלק מהרופאים סברו כי הכיב היה קיים, בעוד שאחרים הציעו שהוא נגרם על ידי הלחץ של השירות הצבאי. בית המשפט העליון קבע כי בידי ועדת הערר די ראיות רפואיות כדי להסיק כי הכיב היה קיים וכי שירותו הצבאי של המערער החמיר את הסימפטומים באופן זמני בלבד. בית המשפט הדגיש כי אין מדובר במקרה של מחלה סמויה המופעלת על ידי השירות אלא במצב קיים עם תסמינים זמניים. עוד ציינו כי חילוקי דעות בין רופאים בנוגע לאבחנה של מטופל ספציפי אינם סוגיה משפטית וניתן לפתור אותם בוועדת הערר ללא ערעור. עקרון ההכרה במחלות חוקתיות הנגרמות על ידי השירות לא היה ישים במקרה זה, שכן הכיב כבר היה קיים. בית המשפט הזכיר כי נושאים רפואיים-מקצועיים מצויים בתחומה של ועדת הערר וכי מותר מבחינה משפטית להעדיף חוות דעת רפואית אחת על פני אחרת. במקרה זה, רוב הדעות תמכו במסקנה כי הכיב היה קיים, והערעור נדחה.