על"ע 4804/90

תקציר

הוועדה המחוזית של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו הגישה כתב אישום משמעתי נגד עו"ד, המשיב, בגין טיפולו בתביעה אזרחית, דחיית משפט ואי התייצבות למילואים. בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע את המשיב באישום הראשון וזיכה אותו מהאישום השני, מה שהוביל את שני הצדדים לערער לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. בית הדין אישר את הרשעתו של המשיב באישום הראשון אך חצוי באשר לעונש, כאשר הרוב הצביע בעד נזיפה והמיעוט בעד השעיה של שישה חודשים. המבקש (הוועדה המחוזית) והמשיב ערערו שניהם לבית המשפט העליון. ערעורו של המבקש הוגש מעבר למועד האחרון והם ביקשו הארכה. בית המשפט העליון קבע כי הנימוקים שסיפק המבקש, לרבות היעדרותו של היו"ר בשל משבר בריאותי במשפחה והערעור התלוי ועומד של המשיב, אינם מהווים נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המועד. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת של הארכת מועדים, במיוחד בהליכים משמעתיים הדומים לתיקים פליליים, ואת חשיבות הסופיות. מאחר שערעורו של המבקש הוגש באיחור ולא התקיימו נסיבות מיוחדות, דחה בית המשפט העליון את בקשתם והסיר את ערעורם מהפרוטוקול. החלטה זו התקבלה ללא נוכחות הצדדים ביום 4.3.91.