רע"א 54290-07-22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו בנוגע לתביעת פיצויים של נפגע תאונת דרכים. המערערת, וישור חברה לביטוח בע"מ, ביקשה להביא ראיות הסותרות את הערכת המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) לגבי נכות התובע, בפרט בנוגע לקשר הסיבתי בין פגיעה בכתף לבין התאונה. בית משפט קמא דחה את הבקשה ולא מצא פגמים מהותיים בהליך המל"ל. בערעור טענה חברת הביטוח כי פגיעת הכתף של התובע אינה קשורה לתאונה וכי קביעתה של המל"ל פגומה. הם ציינו כי התובע לא התלונן מיד על כאבים בכתף לאחר התאונה וכי החלטת ועדת הערר הייתה שונה מההערכה הראשונית ללא כל הסבר. עם זאת, המשיב סיפק מסמכים רפואיים ואבחנות התומכות בקביעת המל"ל, לרבות ראיות לפגיעות כתף שצוינו זמן קצר לאחר התאונה. השופט, לאחר שעיין בבקשה, במסמכים הרפואיים ובהחלטות קודמות של בית המשפט, אישר את פסק דינו של בית המשפט קמא. הם הדגישו כי התרת ראיות לסתור את קביעות המל"ל צריכה להתרחש רק בנסיבות חריגות, שלא היו קיימות במקרה זה. השופט הסכים כי ועדת הערר של המל"ל לא ביצעה טעויות משפטיות או עובדתיות וכי האמירה הכללית על ממצאים שונים אינה מתייחסת באופן ספציפי לפגיעה בכתף. זאת ועוד, עורך דינו של המשיב לא טען נגד קביעת המל"ל בעניין הכתף במהלך הדיון בוועדת הערר. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי לא נפלו פגמים המצדיקים הצגת ראיות סותרות ולפיכך דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מורה למערער לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב.