צ"ה 41579-05-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשות לביטול צווי ההריסה בשל חוסר מעמדם של המבקשים ושיהוי בהגשת הבקשות. על פי תקנות התכנון והבניה, רק מי ש"רואה עצמו נפגע מצו" יכול להגיש בקשה לביטול צו הריסה בתוך 30 יום מיום הוצאתו, והמבקשים אינם עומדים בקריטריון זה. הם לא הוכיחו את זיקתם לקרקע או למבנים המדוברים, ותביעתם לשוויון זכויות אינה מבוססת. בנוסף, הבקשות הוגשו למעלה מארבע שנים לאחר הדבקת הצווים על המבנים, שהיא הרבה מעבר למגבלת 30 הימים. די בחוסר העמידה של המבקשים ובאיחור המשמעותי בהגשה כדי לדחות את התביעה. עם זאת, בית המשפט בחן גם את גופן של הבקשות ומצא כי המבקשים לא עמדו בתנאים למתן הצווים לדחייה. המבקשים גם לא הוכיחו כי לא התקיימו התנאים להוצאת צווי הריסה ללא הרשעה פלילית, כנדרש בסעיף 212 לחוק התכנון והבניה. יתר על כן, האינטרס הציבורי בביצוע ההריסות, כגון מניעת פיתוח קרקע בלתי חוקי, גובר על האינטרס הפרטי של המבקשים. גם טענות המבקשים בדבר הפרת הסכמי הפשרה והבקשה לעיכוב ביצוע בשל העימות בין ישראל לעזה נמצאו אף הן בלתי רלוונטיות ובלתי מספקות. לפיכך, הבקשות נדחות על הסף, וצווי ההריסה יעמדו בעינם.