עב"י 11870-09-23

תקציר

פסק הדין מקבל ערעור על עבירת משמעת המיוחסת לעורך דין, שלא העביר כספים ללקוחו תוך זמן סביר. הכסף המדובר התקבל על ידי המשיב מהנתבעים בהליך נזיקי, ויועד ללקוח. עם זאת, המשיב ניכה מסכום זה שכר טרחה, מה שהוביל למחלוקת עם הלקוח על תנאי הסכם שכר הטרחה. בית המשפט הכיר באמונתו הכנה של המשיב כי הסכם שכר הטרחה מזכה אותו במלוא הסכום שניכה, וכי סביר להניח שעורך דין סביר היה שותף לפרשנות זו. עם זאת, המשיב הורשע בעבירת המשמעת. זאת, משום שהוא לא העביר את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ללקוח תוך זמן סביר, ולא עמד בדרישות המפורטות בכלל 40 לכללי האתיקה החלים על עורכי דין. על פי כלל זה, עורך דין חייב להודיע ללקוחו על כל כסף שהתקבל בשמו ולהעביר את הכספים תוך זמן סביר, אלא אם הלקוח הסכים שאין להעביר את הכסף, או שלעורך הדין יש זכות חוקית לעכב אותו. מאחר שהלקוח דרש את השבת מלוא הסכום והמשיב היה מודע לכך, לא התקיימו התנאים לפטור לפי תקנה 40. זאת ועוד, הדין החל במקרה זה – סעיף 88 לחוק – אינו מאפשר הלנת כספים לתקופה העולה על שלושה חודשים ללא הסכמת הלקוח או צו בית משפט. מאחר שהמשיב לא הגיש תביעה בתוך פרק זמן זה, הערעור התקבל, והמשיב הורשע באי העברת הכסף למרשו. לאחר מכן הוחזר התיק לבית הדין המשמעתי לדיון מחודש בעונש. פסק הדין משמש תזכורת לגבולות ההתנהגות הראויה של עורכי דין.