ת"א 38213-05-18

תקציר

בית משפט השלום ברמלה קבע כי לנתבעים, שירשו דירה מהוריהם אך לא רכשו את הדירה הנדונה, אין הגנה תקפה כנגד התובעת – עמידר, החברה לשיכון לאומי – בתביעתה לפינוי הדירה הציבורית. הורי הנתבעים שכרו את הדירה המדוברת מעמידר, אך לאחר מותם פנו עמידר לוועדת הלגליזציה על מנת להסדיר את זכויות הנתבעים בדירה. הוועדה דחתה את בקשתו של עמידר וקבעה כי הנאשמים אינם זכאים לדיור ציבורי. בהמשך דחה גם משרד הבינוי והשיכון את בקשתו של נאשם 3 להמשיך ולהתגורר בדירה. בית המשפט מצא כי הנתבעים לא מיצו את כל טענותיהם ויש לתת להם הזדמנות לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה להארכת מועד להגשת תביעה מנהלית כנגד החלטת משרד השיכון ולהגשת תביעה הצהרתית. עם זאת, השופטת דחתה את בקשת הנתבעים לבטל את פסק הדין, אפשרה להם 90 יום להגיש את העתירות ודחתה את מועד הפינוי בהתאם. הנתבעים חויבו לשלם את הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 26.1.2023.