א"פ 68383-03-16

תקציר

התובעות, שתי בנות, הגישו תביעה למנותן כאפוטרופוסים על גופה ורכושה של אמם, בטענה כי אמם סובלת מירידה קוגניטיבית ואינה מסוגלת לקבל החלטות הנוגעות לגופה ולרכושה. הנתבעת, האם, התנגדה למינוי בטענה שהיא כשירה לנהל את ענייניה באופן עצמאי. בית המשפט מינה אפוטרופוסים זמניים, שביקשו בהמשך אפוטרופסות קבועה. המומחה שמונה על ידי בית המשפט הגיע תחילה למסקנה כי הנתבע אינו זקוק לאפוטרופוס, אך חזר בו מחוות דעתו לאחר חקירה נגדית, תוך הכרה בכך שלנתבע יש ליקויים קוגניטיביים ושיקול דעת מוגבל. בית המשפט בחן את התשתית הראייתית ומצא כי הנתבעת לא הייתה מסוגלת לנהל את ענייניה הכספיים, ולא הייתה מודעת להיקף רכושה ויתרותיה הבנקאיות. בנוסף, תלותה הפיזית, הבידוד החברתי והתלות הרגשית והכלכלית באחיינה הצביעו על צורך באפוטרופסות. חוות הדעת של המומחה, אף שחזרה בה, תמכה במינוי "תומך החלטה". עם זאת, בית המשפט העדיף אפוטרופסות קבועה, שכן תומך החלטה לא יהיה יעיל במקרה זה, במיוחד כאשר צדדים שלישיים מודאגים מעורבים. כך הפכה האפוטרופסות הזמנית לקבועה, ובית המשפט קיווה שהיא תסייע גם לשיפור היחסים בין בני המשפחה. פסק הדין לא העדיף את הוצאות הצדדים, ושמות הצדדים הושמטו לפרסום.