בר"מ 6261/21

תקציר

המשיב הטיל על המבקש עיצום כספי לפי חוק אוויר נקי, אותו לא שילם המבקש עד למועד הנקוב. בא כוח המבקש ביקש ארכות, שניתנו על ידי המשיב, אך המבקש עדיין לא שילם את הסנקציה במועד. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לביטול העיצום וביקש צו מניעה זמני לעכב את התשלום עוד יותר, בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים. המבקשת ערערה על דחייה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי אין לייחס לה את השיהוי וכי בית המשפט לעניינים מנהליים לא שקל את מאזן הנוחות ואת סיכויי העתירה. עם זאת, בית המשפט העליון, לאחר שבחן את הבקשה, לא מצא עילה למתן רשות ערעור, שכן החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הייתה מוצדקת בהתבסס על התנהלותו של המבקש ועל נסיבות המקרה. בית המשפט העליון הדגיש כי החלטה זו נוגעת דווקא לצו הביניים ואין בה כדי לפגוע בהחלטתו הצפויה של בית המשפט לעניינים מנהליים בעניין צו הביניים. מאחר שלא התבקשו צווים נוספים, הבקשה נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.