רע"א 31572-10-16

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פסק דין ארוך שעניינו סכסוך חוזי בין סוכנות ביטוח, המשיבה וחברה המשמשת סוכנות ביטוח עבור גופי השלטון המקומי, המבקשת. המשיבה התקשרה על ידי המבקשת לשווק עבורה פוליסות ביטוח בריאות. בחוזה נקבע כי המשיבה תקבל תשלום עבור שירותיה, ובהמשך הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשת בגין אי תשלום אגרות אלה, בסך 524,462 ₪, לרבות פיצוי נוסף בגין דמי פוליסה ושירותים שלא שולמו שניתנו לאחר סיום החוזה. בית משפט השלום קיבל חלקית את תביעת המשיב, והורה למבקש לשלם למשיב שכר טרחה מסוים כמפורט בפסק הדין. לאחר מכן הגיש המשיב פסק דין לאישור בית המשפט, אליו התנגד המבקש, בטענה כי חלק משכר הטרחה כבר שולם לסוכנות ביטוח אחרת, בניפית, וכי המשיבה אינה זכאית לתשלומי ריבית ומע"מ מסוימים. בית משפט קמא אישר את פסק הדין, והביא את המבקש להגיש בקשה לתיקון טעות בהחלטה או לחילופין לבקש הבהרות. בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט קמא, מה שגרם למבקש לבקש רשות ערעור על ההחלטה. הערעור מבקש לדחות את הבקשה לתיקון הטעות על ידי בית משפט קמא ומבקש הבהרות לפסק הדין. המבקש טוען כי קיים פער בין חלקים שונים בפסק הדין, אליו נמנע בית משפט קמא מלהתייחס אליו. המשיב, לעומת זאת, טוען כי פסק הדין משקף נאמנה את פסק הדין וכי טענות המבקש אינן מצדיקות שינוי. לאחר שבחן את הטענות, נעתר השופט לבקשת רשות הערעור וראה בבקשה ערעור. עם זאת, הערעור נדחה בסופו של דבר לגופו. השופט קבע כי החלטת בית משפט קמא לאשר את פסק הדין ולדחות את הבקשה לתיקון הטעות הייתה כדין, שכן טענות המבקש לא היוו טעות טכנית כהגדרתה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם עמדת המשיב כי פסק הדין מייצג נאמנה את פסק הדין, וכי טענותיו המהותיות של המבקש כבר נשקלו ונדחו על ידי בית משפט קמא. משכך, אישר השופט את החלטת בית משפט קמא והורה למבקש לשאת בהוצאות המשפט של המשיב ובשכר טרחת עורך דינו בסך 10,000 ₪. סכום זה היה אמור להיות מנוכה מהערבות ולהעבירו למשיב. ההחלטה נמסרה לשני הצדדים, כאשר פסק הדין ניתן בהיעדר כל ייצוג מטעמם.