ע"א 2152/04

תקציר

הערר עוסק בשאלה האם יש לחייב את חברי האגודה השיתופית לחקלאי גבעת עדה לשלם היטל השבחה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה. המשיבים קיבלו היתר בניה לבניית יחידת דיור נוספת על חלקתם. אלא שבמקביל הם נדרשו לשלם היטל השבחה, עליו ערערו בהצלחה בבית משפט השלום. בית המשפט קיבל את טענתם כי אין לראות בהם חוכרים של הקרקע, אלא רק בעלי רישיון, ולכן הם אינם אחראים לתשלום ההיטל. המערערת טענה כי זכותם של המשיבים כבעלי סמכות אינה זמנית ולכן יש לפרש אותה כחכירה. הם הצביעו על כך שהתנהגות המשיבים סותרת גם את טענתם, שכן בניית יחידה נוספת לא תהיה החלטה סבירה אם זכויותיהם בקרקע אכן מוגבלות. זאת ועוד, מגישתו של מינהל מקרקעי ישראל כלפי המשיבים השתמע כי יש להם זכויות קניין. לבסוף, טענה המערערת כי צריכה להתקיים סימטריה בין תשלום היטל השבחה לבין קבלת פיצוי בגין תכנית פוגענית. עם זאת, השופטים, השופט י' אלרון והשופטת יעל וילנר, הסכימו עם פסק דינו של בית משפט קמא, והדגישו כי יש לבחון את טיב זכויות המשיבים על פי ההסכם, מבלי להרחיב את הפרשנות כך שתכלול גם חייבים במס אחרים. בנוסף, הם ציינו כי סעיף 21 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה כולל הסדר ספציפי לגבי מקרקעי ישראל, ומעביר את האחריות להיטל השבחה למינהל מקרקעי ישראל. משכך, הטלת ההיטל על המשיבים תביא לכפל תשלום, ממנו יש להימנע. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיבים.