המ"ש 9535-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט לתעבורה במחוז תל-אביב (בת-ים) בעניין צבר נ' מדינת ישראל ואח': **עובדות המקרה:** התיק דן בבקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח תעבורה שניתן למבקש, מר צבי צבר, בגין רכיבה על אופניים עם מנוע עזר בניגוד לתקנות התעבורה. הדו"ח ניתן ביום 30.4.2023. הבקשה להישפט הוגשה באיחור משמעותי, כשנתיים וחצי לאחר מתן הדו"ח, על ידי אביו של המבקש. **טענות הצדדים:** * **המבקש (באמצעות אביו):** טען כי הבקשה הוגשה באיחור בשל טעות של השוטר ושל משטרת ישראל, שכן היתה תיאוריה שלא נרשמה במשרד התחבורה, על אף שהמבקש עבר אותה. נטען כי אביו פעל בשם הבן כיוון שהבן משרת בצבא. בנוסף, התבקש בית המשפט להעניק פתרון הוגן מטעמי צדק, הגנה מן הצדק, או עיוות דין, לאור חלוף הזמן והכשלים שנפלו בידי הרשות המנהלית. * **המשיבה (משטרת ישראל):** התנגדה לבקשה בטענה כי אבי המבקש אינו בעל מעמד בהליך, הבקשה הוגשה באיחור ללא הצדקה, והמסמכים שצורפו אינם רלוונטיים. נטען כי המבקש קיבל את הודעת התשלום בעת עריכתה, ולא הוכחה טענתו בדבר מעבר מבחן תיאוריה. **החלטת בית המשפט:** בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד להישפט. ההחלטה התבססה על מספר קביעות משפטיות מהותיות: **1. כשירותו של אבי המבקש לפעול בשם בנו:** * **התפתחות המשפטית:** בית המשפט בחן את סעיפים 2-4 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, הקובעים שאדם שמלאו לו 18 שנה הוא בגיר וכשר לפעולות משפטיות. * **קביעת בית המשפט:** מאחר שהמבקש נולד ב-15.11.2006, הרי שבעת הגשת הבקשות (19.11.2025 ואילך), הוא כבר היה בגיר (מעל גיל 18). על כן, אביו לא היה כשיר לייצגו או לפעול בשמו בהליך משפטי, שכן הפעולות המשפטיות של קטין טעונות הסכמת נציגו, אך המבקש כבר אינו קטין. * **איסור ייצוג על ידי אדם שאינו עורך דין:** בית המשפט הדגיש את סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, המייחד את הייצוג בפני בתי משפט לעורכי דין. אף על פי שסעיף 21(3) מתיר ייצוג במקרים מסוימים, החוק אינו מסמיך אדם שאינו עורך דין לייצג אדם אחר בענייני תעבורה בפני בית משפט. * **מסקנה:** בשל כך שהמבקש בגיר, לאביו אין מעמד לייצגו, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף. **2. סמכות בית המשפט לתעבורה לדון בבקשה:** * **התפתחות המשפטית:** בית המשפט בחן את סעיף 45ב(א) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, אשר מפנה קטינים שעברו עבירות תעבורה לשופט תעבורה, אם היו כשירים לקבלת רישיון נהיגה. * **קביעת בית המשפט:** בית המשפט ציין כי העבירה הנטענת (רכיבה על אופניים חשמליים) אינה דורשת רישיון נהיגה, ולכן, לכאורה, הסמכות לדון בעבירה זו נתונה לשופט בית המשפט לנוער ולא לשופט תעבורה. * **החלטה פרגמטית:** עם זאת, בית המשפט החליט לדון בבקשה מטעמי יעילות ומניעת "נפילת התיק בין הכסאות", לאור העובדה שבית המשפט לתעבורה הוא הדן בדרך כלל בבקשות להארכת מועד, וכן מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, המאפשר העברת עניינים בין ערכאות. **3. בחינת הבקשה לגופה – דרישת "נימוקים מיוחדים" להארכת מועד:** * **התפתחות המשפטית:** בית המשפט הסתמך על סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), הקובע כי בית המשפט רשאי לקיים משפט גם אם בקשה להישפט הוגשה באיחור, "מנימוקים מיוחדים שיפרט בהחלטתו". הפסיקה (כפי שבאה לידי ביטוי ברע"פ 602/23 אלדן תחבורה בע"מ נ' עיריית תל אביב) קבעה כי יש להוכיח אחד משני תנאים: (א) נימוק ממשי לאי-התייצבות, או (ב) חשש לעיוות דין. * **קביעת בית המשפט:** * **היעדר נימוק ממשי לאי הגשת הבקשה במועד:** בית המשפט קבע כי לא הוצג הסבר מדוע הבקשה להישפט לא הוגשה במועד. העובדה שהמבקש חתם על הודעת התשלום, וכי נערכה שיחה עם אביו במעמד מסירת הדו"ח, מחלישות את הטענה להיעדר מודעות או ליכולת לפעול. * **היעדר הוכחה לטענת "עיוות דין" או "טעות במרשם":** בית המשפט בחן את טענת המבקש כי עבר מבחן תיאוריה שלא נרשם כראוי. נקבע כי למרות הזמן הרב שחלף, לא הוצגה כל אסמכתא לעריכת המבחן, ולו אף פנייה לרשות הרישוי לתיקון הנטען. מסמך משרד החינוך על ציונו בבגרות ב"חינוך תעבורתי" אינו מהווה הוכחה למעבר מבחן התיאוריה הנדרש. * **דברי הנהג כראשית הודיה:** בית המשפט התייחס לדברי המבקש שנרשמו בהודעת התשלום ("הייתי עם קסדה על הראש, הבנתי ואסדר את זה") כ"ראשית הודיה", במיוחד לאור העובדה שנערכה שיחה עם אביו במעמד קבלת הדו"ח. * **מסקנה:** בהיעדר טענה מבוססת לסיבה מוצדקת לאיחור בהגשת הבקשה, ובהיעדר הוכחה מספקת לחשש לעיוות דין או לטעות מהותית באופן שייתכן וישנה את תוצאת ההליך, הבקשה נדחתה. **עקרונות משפטיים וחידושים (אם יש):** * **הבחנה בין קטין לבגיר בהליכים משפטיים:** ההחלטה מדגישה את ההבחנה המשפטית המהותית בין קטין לבגיר לעניין כשרות משפטית וזכות לייצוג. גם אם אדם היה קטין בעת ביצוע העבירה, הרי שעם הגיעו לבגרות, הוא נושא באחריות משפטית מלאה, ואינו יכול להסתמך עוד על ייצוג או פעולה מצד הוריו בהליך משפטי, אלא אם כן ייפוי הכוח ניתן בטרם הגיע לבגרות. * **איסור ייצוג על ידי אדם שאינו עורך דין:** בית המשפט מבהיר כי ייצוג משפטי בבית משפט, גם בתחום התעבורה, שמור לעורכי דין מוסמכים. אין לראות בפעולות של אדם שאינו עורך דין, גם אם מדובר בהורה, כייצוג משפטי תקף, אלא אם כן מדובר בנסיבות חריגות המותרות בחוק (כמו ייצוג עצמי). * **אכיפת מועדים בדיני תעבורה:** בית המשפט מחדד את הדרישה להגשת בקשות להישפט או לביטול קנסות במועדים הקבועים בחוק. הארכת מועד תינתן רק במקרים חריגים, בהם הוכחו "נימוקים מיוחדים" או קיים חשש ממשי ל"עיוות דין", ולא מדובר בחוסר תשומת לב או שכחה גרידא. * **נטל ההוכחה על המבקש:** ההחלטה מדגישה את הנטל המוטל על המבקש להוכיח את טענותיו, בין אם מדובר באי-הגשת הבקשה במועד ובין אם מדובר בחשש לעיוות דין. טענות כלליות וסתמיות, ללא תמיכה ראייתית מספקת, לא יתקבלו. * **סמכות עניינית ופרגמטיות שיפוטית:** למרות שהיתה התלבטות לגבי סמכותו העניינית של בית המשפט לתעבורה לדון בעבירה מסוימת, בית המשפט פעל ברוח של פרגמטיות שיפוטית על מנת למנוע עיכובים נוספים ו"נפילת התיק בין הכיסאות". **לסיכום:** בית המשפט לתעבורה דחה את הבקשה להארכת מועד להישפט, בעיקר בשל העובדה שהמבקש היה בגיר בעת הגשת הבקשות, ולפיכך אביו לא היה כשיר לייצגו. בנוסף, לא הוכחו "נימוקים מיוחדים" או חשש ממשי לעיוות דין שיצדיקו הארכת מועד להישפט באיחור של כשנתיים וחצי, כאשר טענת המעבר למבחן תיאוריה נותרה בלתי מבוססת. ההחלטה מדגימה את החשיבות של הקפדה על הליכים משפטיים, עמידה במועדים, והצגת ראיות מוצקות לביסוס טענות.