ת"פ 23851-06-15

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות, בהן שוד בכנופיה, עבירות נשק, כניסה לבית מגורים, כליאת שווא והיזק בזדון. המחלוקת העיקרית הייתה לגבי ייחוס עבירת השוד לנאשם, על יסוד היסוד הנפשי - כלומר, האם הנאשם ידע שיש אנשים בדירה וכי עומד להתבצע שוד. הנאשם טען כי ידע רק על תכנון פריצה וכי הדירה ריקה, ואילו התביעה טענה כי ידע שעומד להתבצע שוד. השופט בחן בהרחבה את הודעותיו של הנאשם במשטרה ואת שיחותיו עם מודיע בעת מעצרו, ומצא כי הנאשם ידע שיש אנשים בדירה וכי עומד להתבצע שוד. השופט הדגיש כי יש להעדיף את דברי הנאשם במשטרה, שם הודה במעורבותו ובידיעתו, על פני עדותו בבית המשפט, שהייתה מלאת סתירות. עוד ציין השופט כי גם אם היה ספק סביר לגבי ידיעתו של הנאשם, היה עליו לצפות מראש את הימצאותם של אנשים בבית, דבר שיהפוך אותו לאשם לפי סעיף 34א(א)(1) לחוק העונשין. יתר על כן, השופט קיבל את עמדת התביעה כי הודאת הנאשם, יחד עם ראיות נוספות - לרבות סרטונים ונתוני איכון של טלפונים סלולריים - הוכיחו די הצורך באשמתו מעבר לספק סביר. באשר לעבירת הנשק, קיבלה השופטת את דברי המטפלת כי השודדים איימו עליה באקדח, והרשיעה את הנאשם גם באישום זה, על סמך הוצאה להורג משותפת. בעקבות זאת הרשיע השופט את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.