ה"פ 35120-03-13

תקציר

השופטת, הילה גרסטל, פותחת בפירוט עיקרי התיק. המחלוקת נוגעת לבעלים החוקיים של נכס לאחר מות שני ההורים, כאשר המבקש – הבן התובע את הנכס – והמשיב, נושה המבקש לעקל את הנכס על בסיס חובותיו של בן אחר, החייב. השופט מקבל את טענת המבקש, ומורה על מחיקת העיקול ורישום הנכס על שם המבקש. השופטת מכירה בכך שגם למבקש וגם לחייב, האחרון הוא נושה של המשיב, היו חלקים שווים בנכס כפי שנקבע בצו הירושה של אמם. עם זאת, צוואת האב הורישה את חלקו למבקש. השופטת מכירה גם בהסכם שנחתם בין האחים לחלוקת העיזבון, וציינה כי הוא נעשה לפני חלוקת העיזבון בפועל ורישומו בשנת 2011. מאחר וחלוקת העיזבון התרחשה לאחר חתימת ההסכם וצוואתו של האב, תביעת המבקש קודמת. השופטת מדגישה כי כוונותיהם של האחים הובהרו באמצעות תצהירים נוטריוניים משנת 2002, לפיהם הנכס צריך לעבור למבקש, וחלוקת העיזבון נעשתה בהתאם לחוק הישראלי. בנוסף, דנה השופטת בהשפעת תיקון 50 לחוק מיסוי מקרקעין, ששינה את סיווג חלוקת העיזבון בין יורשים. לפני התיקון, חלוקות כאלה נחשבו לעסקאות נדל"ן; לאחר התיקון, הם נתפסים כחלק מתהליך הירושה. במקרה זה, הסכם חלוקת העיזבון נחתם לפני כניסת התיקון לתוקף ולכן חל הסיווג הקודם. השופט מתייחס גם לעיתוי הסכם חלוקת העיזבון, שנחתם בסמוך לזכייתו של המשיב בפסק הדין נגד החייב. עם זאת, השופט מגיע למסקנה כי ההסכם רק אישר את כוונותיהם המוקדמות של האחים ואין לראות בו תוצאה של השפעות חיצוניות. זאת ועוד, השופטת מציינת כי זכותו של המבקש בנכס קודמת לזכותו הפרוצדורלית של המשיב לעיקול. על פי פסיקתו של הנשיא לשעבר ברק, זכות שוויונית נקבעת כאשר מוכר מסכים להעניק מקרקעין לקונה, אשר גוברת על זכותו של נושה לממש את תביעתו על הנכס. השופטת מדגישה את תום הלב של המבקש ברכישת הזכויות בנכס ואינה רואה באיחור ברישום זכויות אלה אינדיקציה לחוסר תום לב או רשלנות. זכותו של המבקש בנכס גוברת, אפוא, על טענת המשיב. בהגיעו למסקנה כי המבקש זכאי לכך שהנכס יירשם על שמו, מורה השופט על מחיקת העיקול ומימוש בקשת המבקש לפצל את הסעד, ופוסק למבקש הוצאות בסך 7,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין, שיישאו בו המשיב.