ע"פ 678/00

תקציר

המדינה ערערה על גזרי הדין שנגזרו על חמישה משיבים שהורשעו בעבירות אלימות בטענה כי הם אינם מספיקים, ואילו אחד המשיבים, מוחמד שיבלי, טען כי עונשו חמור מדי. העבירות נבעו ממארב אלים ותקיפה שביצעו המשיבים, אשר הותירו את אחד הקורבנות פצוע קשה ומשותק. בית המשפט המחוזי בנצרת גזר על שיבלי 11 שנות מאסר, מתוכן ארבע על תנאי, ועל ארבעת המשיבים האחרים שבע שנות מאסר בפועל, מתוכן שלוש על תנאי. השופטים סירבו להחמיר בעונשים שהוטלו על ידי בית המשפט המחוזי, וקבעו כי חומרת העבירות באה לידי ביטוי הולם בגזרי הדין המקוריים. הם ציינו את האלימות הקיצונית של הפשעים, אך גם הדגישו את ההשפעות המזיקות של עונשי מאסר ממושכים על צעירים, ואת היתרונות המעשיים המוגבלים לקורבן. השופטים עמדו גם על זכותם של המשיבים להסתמך על קביעותיו של בית משפט קמא בנוגע לעסקת טיעון אפשרית, הגם שפרטיהן לא הוצגו בפני בית המשפט. בסופו של דבר נדחו הערעורים, והעונשים שהוטלו על ידי בית המשפט המחוזי אושרו. השופט לוי הוסיף כי בית המשפט המחוזי יכול היה להטיל על שיבלי עונשים חמורים יותר, בהתחשב בהרשעותיו הקודמות ובחומרת העבירות הנוכחיות, אך בחר שלא להתערב בהכרעת הדין המקורית. הנשיא ברק והשופטת דורנר הסכימו עם פסק הדין.