רמ"ש 3944-02-17

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת רשות ערעור, בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. הבקשה נדחתה משום שלא עלה בה כל עילה שתצדיק חריגה מהעיקרון הבסיסי לפיו ערעורים נדונים לאחר סיום ההליכים בבית המשפט של הערכאה הראשונה. המבקש ביקש לערער על שתי החלטות ביניים שניתנו על ידי בית משפט קמא בעניין מזונות זמניים וחלוקת זמן השימוש ברכב, בנימוק שבית המשפט לענייני משפחה נעדר סמכות לדון בעניין. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי המבקש לא הציג כל טיעון משכנע מדוע יש לדון בערעור טרם סיום ההליך העיקרי, ואף לא הוכיח נזק ממשי שייגרם כתוצאה מהמתנה עד למועד זה. החלטותיו של בית משפט קמא היו סבירות וראויות בהתחשב בנסיבות, נועדו להסדיר את צרכיהם המיידיים של הילדים ולא היו קביעות סופיות בדבר סמכותו המהותית של בית המשפט. משכך, לא ראתה ערכאת הערעור עילה להתערב בהתנהלותו הפרוצדורלית של בית משפט קמא. סוגיית הסמכות הייתה מורכבת וטרם הוכרעה על ידי בית משפט קמא, והמבקש לא סיפק כל נימוק משכנע מדוע יש לדון בערעור בטרם ניתנה קביעה זו. זאת ועוד, החוק ליישוב התדיינות בסכסוכי משפחה לא שינה את סמכותם של בתי המשפט, ופרשנותו של המבקש לחוק זה כשולל סמכות לבית המשפט לענייני משפחה במקרה זה הייתה מוטעית. ככלל, מצאה ערכאת הערעור כי הצווים הזמניים שניתנו על ידי בית משפט קמא לשמירת המצב הקיים היו מוצדקים, ועל כן בקשת רשות הערעור נדחתה. ניתן לפרסם את ההחלטה ללא פרטים מזהים.