ע"א 418/88

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת ערכאה נמוכה יותר, לפיה יש לאפשר אימוץ בתו של המערער ללא הסכמת המערער, לפי סעיף 13(7) לחוק אימוץ ילדים, בנימוק שהמערער לא היה מסוגל לטפל כראוי בילדו בשל חוסר כשירותו, וכי אין סיכוי שמצבו ישתנה בעתיד הנראה לעין, למרות סיוע כספי וטיפולי סביר. על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לפרש דינים הנוגעים לאימוץ ילדים ללא הסכמת הוריו, והתנאים למילוי הקריטריונים לפי סעיף 13(7) הם עניין להערכות ולמסקנות. גורם המפתח במבחן אובייקטיבי זה הוא יכולתו של ההורה לטפל בילדו, וחוסר יכולת זה חייב לתת מענה לצרכים הבסיסיים ביותר של הילד. גם התנהגות העבר של ההורה נלקחת בחשבון. יתר על כן, גם אם מתקיימות עילות האימוץ, עדיין על בית המשפט לשקול את טובת הילד ולקבוע האם ראוי להכריז על הילד כאימוץ. במקרה דנן, בית המשפט התחשב בהימנעותו של המערער מטיפול בבתו בעבר, בסבירות לאי כשירות עתידית ובטובת הילדה, והגיע למסקנה כי יש לאפשר את הבת לאימוץ. הערעור נדחה, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר התקבלה.