עת"מ 50214-06-14

תקציר

העותרים, בעלי מחסני תעשייה בתחום השיפוט של המועצה המקומית אבן יהודה, ביקשו לבטל את חיובי הארנונה שהוטלו על נכסיהם, בטענה כי שיעור המס אינו סביר ומפלה. לטענתם, עד שנת 1990 היה למועצה המקומית סיווג נפרד למחסני תעשייה, אשר בוטל ללא הצדקה כדין, מה שהוביל לעלייה משמעותית בשיעורי המס. בנוסף, הם טענו כי הימנעותה של המועצה מקביעת תעריף מופחת למחסני תעשייה במסגרת הסיווג הנוכחי היא בלתי סבירה ומפלה. המועצה המקומית חלקה על טענות אלה וטענה כי העתירה הוגשה באיחור וחסרת שחר. לטענתה, שיעורי המס הם חוקיים, סבירים ולא מפלים, שכן הם נקבעו בגבולות המותרים ומבוססים על שיקולים לגיטימיים. בית המשפט קבע כי העתירה לא הוגשה בחוסר תום לב או בשיהוי, ודחה את התנגדות המועצה המקומית בעילה זו. עם זאת, היא דחתה את טענות העותרים לגופן. בית המשפט קבע, כי המועצה המקומית אינה כבולה להחלטה קודמת של בית המשפט בדבר סיווגו של עסק תעשייתי שכן, שכן הנסיבות היו מובחנות. כמו כן, נקבע כי סיווג המס ושיעורו של המועצה סבירים ואינם מפלים. בית המשפט הדגיש כי קביעת שיעורי מס שונים לסוגים שונים של נכסים מותרת, והעותרים לא הצליחו להוכיח כי השיעורים אינם סבירים או כי קיימת העדפה כלפי מגזרים אחרים. בנוסף, ציין בית המשפט כי העותרים לא ביססו את חובת המועצה לקבוע תעריף מופחת למחסני תעשייה. בסיכומו של דבר, העתירה נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו, בשל התנהלות המועצה המקומית באי יישום פסק דין קודם וסטיית הצדדים מהוראות בית המשפט בנוגע לסיכומים. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 8.8.2016.