פש"ר 64471-02-18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מימוש זכויותיו של חייב בנכסי מקרקעין במסגרת הליכי חדלות פירעון. באופן ספציפי, המקרה עוסק בדירת מגורים משותפת של זוג נשוי, במטרה לקבוע אם יש למכור אותה כ"פנויה" או "תפוסה". בית המשפט דן בהרחבה בפרשנותם של חוקים רלוונטיים ופסקי דין קודמים. המסקנה היא כי יש לממש את הדירה כ"פנויה", נוכח חוסר שיתוף הפעולה ותום הלב של החייב. זכויותיו של החייב לא נרשמו בעת מתן צו כינוס הנכסים, שהוא הגורם הקובע לפי בית המשפט. בנוסף, גם התנהלותו של בן הזוג נעדרה תום לב, ורישום הדירה על שמם של שניהם התרחש מאוחר מדי ובנסיבות מפוקפקות. ההחלטה מתייחסת גם לסוגיית הדיירות המוגנת ולדינים החלים, תוך הדגשה כי המסגרת המשפטית הנוכחית אינה תומכת בתביעת החייב לדיירות מוגנת. בית המשפט מעניק לחייב ולבן זוגו הסדר זמני, המאפשר להם להישאר בדירה לתקופה שתיקבע על ידי הצדדים, עם מקסימום של 18 חודשים לפי חוק ההוצאה לפועל. פסק הדין משפיע באופן משמעותי על הליכי חדלות פירעון וזכויות הנושים, ומדגיש את חשיבות שיתוף הפעולה והשקיפות מצד החייבים.