רע"א 5436/02

תקציר

בסכסוך משפטי ממושך מתקופת המנדט הבריטי נדונו תביעות סותרות על שתי חלקות קרקע סמוכות. חלקה 1 נתבעה על ידי צווים של המשיבים ונפקד, ואילו חלקה 2 נתבעה על ידי הנציב העליון והנפקד. בשנת 1980 פסק בית המשפט המחוזי את חלקה 1 למשיבים ואת חלקה 2 למערערים, החלטות שלא ערערו עליהן באותה עת. שנים לאחר מכן ביקשו המשיבים להפוך החלטות אלה, בטענה להונאה וטעות, בטענה שלא נמסרה להם הודעה כדין על הליכים משפטיים. עם זאת, בית המשפט העליון לא מצא טעויות פרוצדורליות; אחד המצווים והיורשים נכח בדיונים קודמים, והכיר בלגיטימיות של ההחלטה. בית המשפט דחה את טענות המרמה בשל היעדר ראיות מבוססות. היא קבעה כי כל טעות בפסק הדין הראשוני אינה פוסלת את הרישום הסופי בטאבו, תוך הדגשת עקרון הסופיות בהליכי הסדר מקרקעין. בית המשפט העליון שב והדגיש כי תיקונים במרשם, ובפרט אלה הטוענים לתרמית, דורשים נסיבות חריגות ונדירות, שהמשיבים לא הצליחו להוכיח. בסופו של דבר, אישר בית המשפט העליון את זכויות המערערים בחלקה 2 והחזיר על כנו את פסק הדין המקורי לפשרה, תוך שהוא מטיל על המשיבים הוצאות בגין הערעור.